ישבתי במהלך השבועות האחרונים וחשבתי הרבה…
רב הזוגות יסכימו איתי שלכל אחד מאתנו
יש את החסרונות והיתרונות כבני אדם
כן, בתחילת הקשר הזוגי אנו רואים את הטוב
ואת היפה שבצד השני ומתמקדים באופן טבעי במה חיובי…
ומה קורה בהמשך?
עם הזמן ו"השגרה", אנו מתרגלים אל כל אלו
והם הופכים להיות מובנים מאליהם
ואת תשומת הלב שלנו, אנו מתמקדים במה שלא עובד לנו
ואז הקולות הפנימים בתוכנו , משגעים את חוסר מנוחתנו
"כמה הוא מעצבן"
"כמה היא לא מתחשבת בי"
כמה הוא לא מעריך את כל מה שאני עושה בשביל הבית…
"מה קבלנו?"
השפה שלנו הופכת לשלילית, עסוקים בחסרונות ובחולשות
בקיצור במה שלא עובד לנו…
ומכאן הדרך לפגיעה באיכות הזוגית,
שחיקה בקשר יכולה להיות מהירה
ספר שקראתי השבוע על אושר ופסיכולוגיה חיובית
הפיל לי שני אסימונים חשובים:
1. כל זה לא נעשה כמובן מתוך רוע לב פנימי שלנו,
הם מבליטים את חצי הכוס הריקה אישיותנו ובמהותנו כבני אדם
2. מאד קשה להסביר לאדם שלא מאמין בזה
איך זה מרגיש ומה זה עושה בתחושה הפנימית
לדבר בשפה חיובית, לראות את הטוב
כן, הבנתי במסלול חיי שהדרך של הקיטורים
לא עוזרת לזוגיות שלי, ליחסים שלי, לעצמי להיות מאושרת
ואז הפסקתי לשכנע את עצמי שהדברים האלה אמת
והתחלתי להסתכל עליהם אחרת
והגיעה ההבנה העמוקה –
הרי אני לא התאהבתי בבן זוגי,
אהבתי אותו בזכות מי שהוא ומה שהוא עבורי ולמעני
אהבה בהסתכלות במבט קדימה
ואז ההסתכלות התחילה להתמקד בכל מה שיש ולא במה שאין
הפסקתי להתלונן
הראש והלב דברו באותה שפה
ככל שתרגלתי את היש את החיובי
כמה כוח וחיוביות זה נתן לי בזוגיות ובכלל למי שאני כיום כאדם
זה העיקרון של החיוביות…
אפשר ללמוד את זה ,חשוב לתרגל את זה
אז מה אתם בוחרים לראות?
שאלון אבחון כבר מילאת?